חמש המופלאות - אופיר שחם (19), הדר פרידמן (18), דיאנה סברצוב (19), שני בקנוב (18) והקפטנית רומי פריצקי (20) - ויתרו על ילדות רגילה. הן עברו אימונים סיזיפיים כדי להגיע לרמות ביצוע ותיאום מעוררות השתאות, הן חיו על תפריט חסר פשרות – הכל כדי להביא מדליה אולימפית ראשונה לישראל בתחרות הקבוצתית בהתעמלות אמנותית.
הכל התחבר להן בשנתיים שלפני פריז, שבהן ניצלו היטב את הוואקום שיצרה השעייתן של רוסיה ובלארוס וזכו במדליה אחר מדליה בתחרויות הגדולות, כולל זהב באליפויות אירופה והעולם. למעשה, לפני האולימפיאדה היו שהגדירו את הנבחרת כמדליה הבטוחה ביותר במשלחת.
יכול להיות שזה השפיע במוקדמות, כי הן עלו רק מהמקום השישי. גם בתרגיל הראשון בגמר הן היו זהירות ומאופקות עם החישוקים ודורגו במקום החמישי בלבד, לפני שהמאמנת איילת זוסמן (מדליה שנייה אחרי הזהב עם לינוי אשרם בטוקיו) הרגיעה ואמרה להן: "זה לא נגמר עד שזה נגמר". בתרגיל הסרטים והכדורים הן ידעו בדיוק מה דרוש כדי לעקוף את בולגריה ולהשיג ארד: 32.200 נקודות. הן עשו קצת יותר, 33.250, והקצת הזה הקפיץ אותן גם מעל איטליה בדרך למדליית הכסף. נבחרת החלומות.
אחרי הזכייה בזהב בטוקיו, ארטיום דולגופיאט היה האלוף האולימפי הישראלי הראשון אי פעם שהגיע למשחקים כדי להגן על תוארו. מתעמל הקרקע רק השתפר בין שתי האולימפיאדות, כולל זכייה מרגשת באליפות העולם בדיוק ב-7 באוקטובר 2023. מן הסתם, אותו מעמד גם עורר כאן ציפיות חסרות תקדים, אולי הפעם הראשונה בתולדות ישראל שהציפייה מספורטאי מסוים הייתה לא פחות מזהב.
ההתחלה הייתה קשה. דולגופיאט התחרה בסבב המוקדמות הראשון, ביצע תרגיל בינוני בסטנדרטים שלו וקיבל ציון לא רע, רק בגלל דרגת הקושי הגבוהה. הוא נאלץ לחכות קרוב לעשר שעות מורטות עצבים עד שגילה כי נכנס לגמר מהמקום השביעי במזל גדול.
בגמר הוא כבר היה ארטיום האמיתי. תרגיל מדהים סידר לו ציון גבוה יותר מאשר בגמר בטוקיו והעניק לו את מדליית הכסף, רק כמה מאיות נקודה פחות מהציון של קרלוס יולו הפיליפיני. ולחשוב שהוא עשה את זה פצוע, לא בכושר, ואחרי שבוע קשה מאוד מבחינה מנטלית. אין שני לו.
את זה אף אחד לא ראה בא. ישראל כבר הייתה באופוריה אולימפית בזכות רצף המדליות בסוף השבוע הראשון של משחקי פריז, אבל בסופו של דבר, תום ראובני פירק את כל ההערכות המוקדמות והיה זה שהביא את הזהב הראשון בצרפת, במים של מארסיי, הגולש השני לעשות זאת אחרי גל פרידמן ב-2004. אותו פרידמן שגם אימן אותו בדרך להצלחה.
ראובני זכה פעמיים באליפות העולם עד גיל 21, אבל זה היה בדגם הקודם. ב-IQ פויל החדש הוא לא לקח שום מדליה באליפות עולם או אירופה לפני פריז 2024, ונשלח על תקן מישהו שיכול להתברג בעשירייה הראשונה בתחרות טובה, אבל מעט רחוק מהפודיום.
התחרות הייתה מבולגנת לחלוטין, עם ביטולי שיוטים, תנאים קשים ושום פייבוריט שהתבלט מעל כולם. ראובני היה יציב מספיק כדי להתבסס בצמרת, העפיל לגמר בלי טובות והבטיח לעצמו מדליה. בגמר (שכמובן נערך באיחור יום), לאחר פתיחה צמודה, הוא פתח מבערים בגלשן שלו, חצה ראשון את קו הסיום והפך לא רק לאלוף האולימפי המפתיע בתולדות המדינה, אלא בכלל למדליסט האולימפי הכי בלתי צפוי. קרנבל!
נבחרת הנשים בגלישת רוח על הדגם האולימפי החדש, IQ פויל, הפכה לטובה ביותר בעולם בשנים שלפני פריז, עם לפחות ארבע גולשות מהצמרת העולמית שהיו יכולות להיות מועמדות למדליה אולימפית. החוקים קובעים שרק אחת נוסעת למשחקים, ולבסוף נבחרה שרון קנטור לאור זכייתה באליפות העולם האחרונה.
לכן, קנטור סומנה מראש כמי שאמורה להביא מדליה מפריז. הבעיה הייתה הרוחות: התנאים במארסיי, שם נערכה התחרות, לא היו טובים לאורך שבוע השיוטים, וכך התקיימו רק 14 מבין ה-20 המתוכננים. באחד מהם קנטור ניצחה ואז נפסלה. באחד אחר, שיוט המרתון השווה ניקוד כפול, היא הייתה בדרך לניצחון ענק, ואז הוא בוטל בעיצומו. אבל קנטור לא נשברה, ועלתה ישירות לחצי הגמר מהמקום השני. היא העפילה בקלות לגמר, הבטיחה מדליה, ונכנעה שם רק לפיניש מדהים של מרתה מאג'טי האיטלקייה.
המאמן שחר צוברי, בעצמו מדליסט אולימפי, היה מאושר לא פחות מקנטור, האישה הישראלית הראשונה על הפודיום האולימפי בגלישת רוח. ומדליסטית הכסף? היא הקדישה את המדליה ללי קורזיץ: "זה בשבילך, אני מאוהבת בך".
התקווה הגדולה של נבחרת הג'ודו לפני פריז הייתה רז הרשקו, בקטגוריה של מעל 78 ק"ג. האחיינית של מאמן הנבחרת שני הרשקו הייתה דומיננטית בצורה שכמעט לא זכורה בג'ודו הישראלי, עם 19 מדליות ב-22 הטורנירים בהם השתתפה לפני האולימפיאדה. לטובתה גם שיחקה העובדה שהלחץ ירד, מאחר שיממה לפני כן ענבר לניר ופיטר פלצ'יק הביאו את המדליות הראשונות למשלחת.
אבל גם הלחץ לא היה עוצר אותה ביום כזה. הרשקו העיפה בסדרת איפונים מרהיבה את מריט קמפס ההולנדית, מיליצה ז'אביץ' הסרבית וקיירה אוזדמיר הטורקייה, והבטיחה בכך מדליה. בינתיים, האלופה האולימפית אקירה סונה עלתה פצועה והודחה מוקדם, ומלכת הקטגוריה, רומאן דיקו המקומית, הפסידה בחצי הגמר למרות דחיפת הקהל. וכך, בגמר חיכתה להרשקו במפתיע ביאטריס סוזה. לקרב הגיעה הברזילאית עם יתרון 26 ק"ג על הרשקו, וגם עם 0:4 במאזן ראש בראש ביניהן. היא ניצחה שוב בווזארי, אבל את הרגע שבו יעל ארד העניקה להרשקו את מדליית הכסף - סגירת מעל נפלאה 32 שנה אחרי ברצלונה - אפילו סוזה הענקית לא הייתה יכולה לקחת.
אולימפיאדת פריז הייתה הראשונה שבה ישראל השתתפה בזמן מלחמה. משלחת של ספורטאים מצוינים הייתה תחת לחץ לספק כמה רגעי נחת למדינה מדממת, שנאבקת במספר חזיתות. אחרי מספר ימי פתיחה יבשים, ענבר לניר נענתה לאתגר. אלופת אירופה עד גיל 23 ב-2020, אלופת העולם ב-2023, ספורטאית אדירה, רק בת 24.
עם חיוך ונחישות, לניר טסה בשלושת הקרבות הראשונים שלה במשקל עד 78 ק"ג מול אוטגונבאיארין חוסלן ממונגוליה, חושיה סטינהאוס ההולנדית ואנה מריה ואגנר הגרמנייה, אלופת העולם המכהנת, עם ג'ודו אטרקטיבי והתקפי. הניצחון האחרון העלה אותה לגמר והבטיח לישראל את המדליה הראשונה בפריז (למרות שכרונולוגית, הארד של פיטר פלצ'יק הגיע מעט קודם). היא הפסידה שם בעונשים למדורגת 1 בעולם, אליצ'ה בלאנדי מאיטליה, אבל מילאה לנו את הלב.
זה היה גמר הג'ודו הראשון שלנו מאז יעל ארד, זו הייתה מדליית הכסף הראשונה שלנו מאז יעל ארד. על החתום: לוחמת מדהימה שלאחר מכן התגלה כי התנדבה למען משפחות מילואימניקים על חשבון אימונים. גיבורה ישראלית.
פיטר פלצ'יק תמיד היה כישרון גדול, עם קריירה עטורת מדליות, אבל הרגיש פספוס אחרי אולימפיאדת טוקיו שבה סיים במקום השביעי בתחרות האישית בקטגוריית עד 100 ק"ג. לפריז הגיע כשהוא כבר לא בטופ העולמי, אלא יותר כסימן שאלה שיכול להתפוצץ בכל יום נתון. למרבה המזל, היום שלו בפריז היה בדיוק אותו יום נתון.
כשבעמדת המאמן ניצב אורן סמדג'ה, שכחודש וחצי לפני כן איבד את בנו עומר ז"ל שנפל בעזה, פלצ'יק עלה בפנים חתומות ועיניים רושפות. בטחויאגלין גונצ'יגסורן ממונגוליה הפסיד לו ראשון, ואז הגיע תורו של אורלירן דיסה הצרפתי. זלים קוצוייב האזרי, הג'ודוקא הטוב בעולם, הכניע את פלצ'יק ברבע הגמר, אבל יכולת נהדרת מול מייקל קורל ההולנדי ודניאל אייך השווייצרי סידרה לישראלי את המדליה האולימפית שכל כך הגיעה לו.
הוא נשא יחד עם אנדי מורז את הדגל בטקס הפתיחה, אבל מה שנזכור באמת מפלצ'יק של פריז אלו הקרבות המצוינים והבכי בסיום, כשסיפר על כל הקשיים בדרך, התחבק עם סמדג'ה והקדיש לו ולבנו את המדליה.
על המסלול של לינוי אשרם לפודיום בטוקיו דיברו בישראל במשך שנים. היא זכתה במדליות בכל התחרויות הגדולות, הפכה לדמות נערצת במדינה עוד לפני שהתחרתה באולימפיאדה, וכיוונה הכי גבוה שאפשר. אבל המתח תמיד עמד באוויר: התאומות הרוסיות, דינה וארינה אברינה, שלטו בענף באופן מוחלט ונראה שיותירו לאחרות רק את פירורי מדליית הארד. מי בכלל חלם על זהב?!
לינוי אשרם, זו מי. היא השתלטה על הגמר מהתרגיל הראשון והמרהיב בחישוק, ופתחה פער על צמד הבלתי-מנוצחות לכאורה. אם בזמן הארוך שעבר עד לטוקיו אפשר היה לפנטז בזהירות על ארד היסטורי, אשרם פירקה את כל הספקות. קשה להאמין: המתעמלת מראשון לציון הייתה זו שגמרה רצף של חמש זכיות רצופות של מתעמלות רוסיות בזהב האולימפי!
אשרם בת ה-22 הייתה הספורטאית המדוברת ביותר במשלחת, זו שהציפיות ממנה היו אינסופיות. לפעמים זה לא מסתיים באכזבה, אלא באגדה שקרתה באמת.
זה לא קורה לנו הרבה בספורט הישראלי. העמידה בלחצים, ההתעלות ברגע האמת. ארטיום דולגופיאט הגיע לגמר תרגיל הקרקע בטוקיו עם כל הרוח הגבית הדרושה: הצלחה עקבית בתחרויות הכי גדולות בשנים שלפני האולימפיאדה, התוצאה הכי טובה במוקדמות, ואפילו בלי הסטרס של להביא מדליה ראשונה למשלחת.
אנחנו מכירים את זה מהעבר. בדרך כלל התוצאה האולימפית הסופית היא מפח נפש. לא הפעם. אחרי שהרוסי המצוין ניקיטה נגורני, אולי היריב הגדול ביותר בגמר, נכשל בתרגיל שלו בפתיחה, משהו השתנה באווירה. אף אחד משמונת המתחרים לא ביצע תרגיל נקי, גם לא דולגופיאט בן ה-24 שסיים בשוויון נקודות עם ריידרלי ספאטה הספרדי, אבל היתרון הקל בדרגת הקושי העניק לישראלי את המקום הראשון.
עם כל הכבוד לזהב של גל פרידמן, המדליה היוקרתית ביותר בתולדות הספורט הכחול-לבן הגיעה ב-1 באוגוסט 2021. על החתום: ארטיום דולגופיאט.
יום קרבות הג'ודו האחרון בטוקיו התחיל משתי נקודות מוצא: נבחרת ישראל המאוכזבת הגיעה אחרי שרשרת הפסדים ביחידים, ואף אחד לא ידע בדיוק איך נראית התחרות הקבוצתית. הוא הסתיים בטירוף עם מדליית הארד, אחרי שהתברר שמדובר בתחרות כיפית בטירוף.
הגיבורה הייתה דווקא גילי שריר, שניצחה פעמיים את מריה צ'נטראקיו האיטלקייה, מדליסטית הארד הטרייה ב-63 ק"ג, כולל בקרב שובר השוויון שקבע 3:4, ולאחר מכן עברה ארבעה קרבות נוספים, והשיגה ניצחון חשוב.
שריר וחברותיה, תמנע נלסון-לוי ורז הרשקו, התחרו בכל הסיבובים, כמו גם טוהר בוטבול. פיטר פלצ'יק (שלושה ניצחונות), לי קוכמן, שגיא מוקי ואורי ששון התחלפו ביניהם. הנבחרת כמעט הדהימה את צרפת לפני שנכנעה 4:3, ניצחה 2:4 את ברזיל בבית הניחומים – ואז הגיע 1:4 ענק על נבחרת הוועד האולימפי הרוסי. מוקי ניצח בקרב היחיד שלו, הרשקו, פלצ'יק ונלסון-לוי סגרו עניין. מדליה 11 לישראל, שנייה בטוקיו - וראשונה קבוצתית אי-פעם.
שום דבר לא הלחיץ את לוחמת הטאקוונדו אבישג סמברג ב־24 ביולי 2021. לא ההגרלה הקשה, לא הגיל הצעיר, לא הניסיון של היריבות, אפילו לא איבוד היתרון בקרב על הארד. אמנם סמברג בת ה-19 הגיעה כאלופת אירופה מ־2020, אבל לא הייתה מהמדורגות הבכירות במשקל עד 49 ק"ג, ונחשבה יותר כפוטנציאל לפריז 2024. אחרי ניצחון קל בקרב הפתיחה היא הובסה מול אלופת העולם, פניפאק וונגפטאנקיט מתאילנד, ונראה היה שהדרך למדליה בלתי אפשרית.
אבל בבית הניחומים, הילדה מגדרה – סליחה, הפייטרית מגדרה – לא השאירה סיכוי ליריבה מווייטנאם, ועלתה בטירוף לקרב מול רוקייה יילדירים, שזכתה בשתי מדליות באליפויות עולם. אחרי שסמברג פתחה יתרון מוקדם גדול, הטורקייה תקפה ללא רחמים וההובלה עברה אליה בסיבוב האחרון. אבל דקה מושלמת בסיום הספיקה לסמברג. היא אספה את עצמה, נשמה עמוק, ועם בעיטות מדויקות הפכה למדליסטית הצעירה בתולדות ישראל ופתחה את טוקיו 2020 בצורה חלומית עבור המשלחת.
ב-12 באוגוסט 2016, שישה ימים לפני שחגג 26, אורי ששון סידר לעצמו ולנו מתנה מוקדמת. בניגוד לשלוש מדליות הארד האולימפיות הקודמות של ישראל בג'ודו, דרך בית הניחומים, ששון צעד בדרך המלך.
הניצחון הראשון אמנם לווה במבוכה, כשהיריב המצרי אסלאם אל-שהאבי סירב בסיום ללחוץ את ידו המושטת של ששון, אבל הישראלי לא נתן לתקרית לבלבל אותו. הוא המשיך לשני ניצחונות בווזארי על מצ'אי סרנקי הפולני ורוי מאייר ההולנדי, ובחצי הגמר חיכה לו גדול הג'ודוקות במשקל מעל 100 ק"ג, טדי רינר. עבור הענק הצרפתי (2.04 מטר), מדליסט הזהב מלונדון ו-10 פעמים אלוף העולם, הפסד היה רק זיכרון רחוק. אבל מול אורי מארמון הנציב, שנתן פייט הרואי, הוא התקשה מאוד, ובתום קרב צמוד ניצח רק באיפון בשנייה האחרונה.
משם, רינר המשיך לעוד זהב וששון נשר לקרב על הארד, שם ניצח בזכות עונשים את אלכס גרסיה מנדוסה הקובני, בדרך למדליה תשיעית בהיסטוריה של ישראל.
המדליה האולימפית השמינית של ישראל והראשונה לאחר הפסקה של שמונה שנים, הגיעה באותה ריו שבה הוכתרה ירדן ג'רבי ב-2013 כאלופת עולם בג'ודו (עד 63 ק"ג), ושינתה סדרי עולם: יום הקרבות ההוא היה כה עוצמתי ומרשים, עד שכעבור כמה חודשים הוחלט לאסור על השימוש ב"חניקת ג'רבי", תרגיל שבו השתמשה פעמיים במהלכו ושהוביל להתעלפות היריבה בגמר, קלריס אגבניינו.
למשחקי ריו 2016 ג'רבי הגיעה כמותג, רביעית בדירוג העולמי שבעבר ניצבה בפסגתו. ניצחון על מריסט אספינוסה הקובנית העלה אותה לרבע הגמר, אבל שם, למרות מספר הזדמנויות לנצח ואחרי שספגה מכה ודיממה מהשפה, היא הפסידה בניקוד זהב למריאנה סילבה הברזילאית - ונשרה לבית הניחומים.
לא רוחה של לוחמת כמו ירדן תיפול. ניצחון על יאנג ליקה מסין סידר קרב על הארד מול היפנית מיקו טאשירו, שבו ג'רבי להטה: שתי הטלות שהיו שוות יוקו ו-ווזארי נתנו לה מקום על הפודיום, וכפי שהתברר בדיעבד, גם את הזכות לפרוש בלב שקט מהענף בגיל 27.
אחרי שהדיח את המלך פרידמן הראשון, שחר צוברי בן ה-21 הגיע מפוצץ בביטחון לאולימפיאדת בייג'ינג. ארד באליפות העולם מוקדם יותר באותה השנה סימן שהוא מועמד בכיר למדליה אולימפית, אבל כפי שקרה למיכאל קלגנוב בסידני, ככל שהתקדמה האולימפיאדה הוא הפך מתקווה לפודיום לתקווה האחרונה לפודיום, מה שהגביר את הלחץ.
הפתיחה הייתה מבטיחה - פעמיים מקום ראשון ופעמיים מקום שלישי - אבל בשיוט השביעי התנגשות עם קקלמנאקיס הצניחה אותו למקום ה-19. המומנטום השלילי נמשך בשיוט השמיני (18), וצוברי ידע שהוא צריך שלושה שיוטי סיום קרובים לשלמות. בתשיעי הוא ניצח ובעשירי סיים רביעי – שהיה גם הדירוג הכללי שלו לפני שיוט המדליות, בפער גדול מהמדורגים מעליו. אם לא די בכך, הוא סבר שזינק מוקדם מדי והעניש את עצמו עם חזרה לקו הזינוק. רק שיוט מהאגדות היה מספיק לו, וזה בדיוק מה שהוא נתן: טיסה עד למקום השני בקו הסיום, מקום שלישי בדירוג הכללי - ומדליית ארד שהצילה את הכבוד הלאומי.
יש קאמבק, ויש קאמבק. אחרי הארד באטלנטה ב-1996, פרידמן עבר תקופה קשה. עמית ענבר נישל אותו מהמקום בסידני 2000, הוא סבל ממחלת הנשיקה ופרש לשנתיים מהענף, עבר לרכיבת אופניים, אבל חזר למים ב-2001 כדי לעשות באתונה - ולא בפעם הראשונה - דבר שאיש לא עשה לפניו.
המדהים הוא שפרידמן אחרי הקאמבק היה גולש טוב יותר מזה שלפניו. פודיום הפך לשמו האמצעי של מי שהוכתר כאלוף העולם במיסטרל ב-2002. במים האתונאיים, הכוכב בן ה-29 היה בעשירייה הראשונה בכל השיוטים, עם ניצחונות בשניים מהם. יומיים לפני סיום התחרות הוא ידע שיש לו מדליה, ולא נתן לזה לגרום לנפילת מתח. כמו שמונה שנים קודם לכן, שיוט אחרון שכולו מלאכת מחשבת הסתיים במקום השני, ולא פחות חשוב - גבוה יותר משני יריביו על הזהב, ריקרדו סנטוס הברזילאי והאלוף האולימפי היוצא, הגיבור המקומי ניקוס קקלמנאקיס.
את פרידמן עטוף בדגל ישראל ועטור כתר ענפי הזית בזמן השמעת "התקווה", אי אפשר לשכוח. גם לא את המופע של לימור לבנת על הפודיום.
ארבע שנים אחרי שהתאכזב עם המקום החמישי בסידני 2000, אריק זאבי - הג'ודוקא בעל האישיות הכובשת, עם שילוב של עולם רגשי חשוף ונשמה של פייטר עד הרגע האחרון - הגיע לאתונה כדי לתקן.
בגיל 27, הבחור מפרדס כץ קיבל גב של מדינה שלמה, אחרי שלוש זכיות באליפות אירופה במשקל עד 100 ק"ג וסגנות אליפות עולם במשקל הפתוח (מעל 100 ק"ג). כאלוף אירופה המכהן הציפיות ממנו, צריך להודות, היו שיביא ארצה את הזהב הראשון אי פעם. אלא שאחרי שני ניצחונות בסיבובים הראשונים, הפסד ברבע הגמר שלח אותו לבית הניחומים. בניגוד לספקטקל האיפונים של סמדג'ה ב-1992, זאבי סיפק קרב חפירות מפואר שכולו רוח לחימה, התאושש מהאכזבה והדמעות על אובדן הזהב המיוחל ולא התכוון לעצור עד הפודיום.
הוא עמד במשימה עם שלושה ניצחונות, האחרון באיפון מרהיב על אלקו ואן דר חסט (שאותו ניצח גם בגמר אליפות אירופה), וגרם לקהל הישראלי באולם לפצוח בשירה ספונטנית של "התקווה".
אם לא סופרים רק מדליות, סידני 2000 הייתה אולימפיאדה מוצלחת למשלחת הישראלית: מקום רביעי בשייט, רביעי ושישי בהיאבקות, חמישי בג'ודו ובקפיצה לגובה, שמיני בשחייה, רביעי בקיאקים ל-1,000 מטר. מקבץ מרשים. אלא שבאולימפיאדה – במיוחד בישראל - סופרים רק מדליות. וכך, סידני 2000 נחרתה עוד לפני יום המשחקים האחרון כאכזבה ישראלית.
הקיאקיסט בן ה-25 מיכאל קלגנוב, שחתום על הפספוס האחרון ברשימה לעיל עם 42 אלפיות השנייה מתחת למדליה, הגיע לתקן במקצה החזק שלו ל-500 מטר, מרחק שבו היה סגן אלוף העולם ב-98'. ארבע פעמים הפיינליסטים נקראו לזנק, ארבע פעמים נשלחו בחזרה בגלל רוחות חזקות. כשכבר כמעט הוחלט לבטל את הגמר ולחלק מדליות לשלושת מצטייני חצי הגמר - קלגנוב לא אחד מהם - זה קרה, באיחור של שש שעות: הישראלי הוביל בפער ניכר עד שהרוחות גרמו לו להאט - אבל שמר על המקום השלישי וזכה בארד, המדליה היחידה של ישראל באולימפיאדה ההיא.
גל פרידמן היה האיש שפרץ את מחסום הכמעט של ענף גלישת הרוח באולימפיאדות. בגיל 21, הוא הגיע לאטלנטה אחרי שבנה ציפיות במשך שנים עם הישגים בכל קטגוריות הגיל. שנה קודם לכן הוא סיים כסגן אלוף אירופה בדגם מיסטרל, וממש רגע לפני האולימפיאדה עשה את אותו הדבר באליפות העולם בחיפה.
במים של אטלנטה, פרידמן היה מסומן. שני ניצחונות בששת השיוטים הראשונים שמו אותו גבוה בצמרת, אבל מקום תשיעי בשיוט השביעי סיכן את החלומות על פודיום. אחרי יומיים של הפסקה בשיוטים בגלל היעדר רוחות, הוחלט שהתחרות תוכרע על סמך תשעה שיוטים במקום 11. לאחרון שביניהם הגיע פרידמן כשהוא יודע שהוא יכול לקחת את הכסף, אבל גם לאבד את הארד. הוא התעלה והראה איזה ספורטאי ענק הוא, עם שיוט מבריק ומחושב שנתן לו את המקום הראשון. האופן שבו הסתדרו הגולשים מאחוריו קבע שהוא יזכה "רק" בארד. אל תדאגו, הוא עוד יפצה על זה.
הארד של אורן סמדג'ה יום אחרי ההיסטוריה שעשתה יעל ארד, תפס אותנו לא מוכנים. נכון, סמדג'ה בן ה-22 מאופקים זכה בארד באליפות אירופה, אבל קשה היה לצפות כמה רחוק יגיע על הבמה המרכזית. בדיעבד, זו הייתה אולימפיאדה מופתית מבחינתו, ובתחרות במשקל 71 ק"ג ראינו ישראלי מעולם אחר.
הוא העיף את המתחרים ההמומים שלו באיפון אחרי איפון, עם סגנון התקפי ומרהיב. תשע שניות בקרב הראשון, 50 שניות בקרב השני, זה מה שלקח לו לנצח בסיבובים המוקדמים. הפסד בקרב הבא שלח אותו לבית הניחומים, ושם הוא התנחם עד תום: איפון על האיטלקי מאסימו סולי תוך דקה ו-51 שניות, איפון נוסף מול חליון בולדבאטאר ממונגוליה תוך 3 דקות ו-8 שניות, ואז, בקרב על המדליה השנייה של ישראל אי פעם תוך פחות מיממה, איפון ב-46 שניות על אלוף אירופה מ-1991, סטפן דוט, שהגיע כפייבוריט ברור.
זאת אומרת, ברור לכולם חוץ מלסמדג'ה, שטיפס על הפודיום ויחד עם יעל ארד תרם לג'ודו-בום בישראל.
ב-30 ביולי 1992 הגיעה המדליה הראשונה של ישראל אחרי 40 שנות השתתפות באולימפיאדה. זה היה אחד מאותם אירועים נדירים שכל אחד זוכר איפה הוא היה כשהם קרו. בגיל 25 נחקקה יעל ארד בזיכרון הקולקטיבי כראשונה שהוכיחה שאפשר.
ניצחון ראשון על הספרדייה בגוניה גומס במגרשה הביתי, עוד אחד על מירוסלבה ינוסיקובה מצ'כוסלובקיה והעפלה לחצי הגמר, מול המשוכה הגבוהה מכולן: אלופת העולם הגרמנייה פראוקה אייקוף. צופי הג'ודו הישראלים הבלתי מיומנים של הימים ההם היו בטוחים שאייקוף היא זו שניצחה בקרב, כשחגגה אחרי ניסיון הטלה. השופטים, לעומת זאת, נתנו ווזארי שני ואיפון ליעל, ופרץ השמחה של הג'ודוקא הישראלית הצעירה הדביק מדינה שלמה.
לא נרחיב על ההפסד שובר הלב בגמר הצמוד, בהחלטת שופטים לטובת קתרין פלרי הצרפתייה, ששלח את ארד למדרגה השנייה בפודיום עם הבעה שכולה רגשות מעורבים. עבורנו היא הייתה המנצחת הגדולה של הערב ההוא, והרבה מעבר לזה.
